המסע הקהילתי מחולק לשלבים ברורים בעקומת ההתאוששות מאסון. כל שלב מייצג שלב רגשי-חברתי שונה, ומציע הזדמנות לתמיכה ולשיקום. להלן השלבים המרכזיים:

1. שלב ההלם וההתכחשות (Shock – שעות עד ימים):

   • מאפיינים: רגע ההתרחשות הטראומטית מאופיין בבלבול והלם. אנשים מתקשים לעכל את המצב.
   • מטרה: סיפוק תמיכה מיידית והבטחת הצרכים הבסיסיים של הקהילה.

2. שלב ההתגייסות והגיבוש (Heroic – ימים עד שבועות):

   • מאפיינים: התגייסות חברתית מהירה ותחושת אחדות כשכולם מתאגדים כדי לעזור זה לזה.
   • מטרה: מענה לצרכים המיידיים ושיקום ראשוני.

3. שלב ההתאוששות וההתארגנות (Honeymoon – שבועות עד 3 חודשים):

   • מאפיינים: תחושת אופטימיות ושיתוף פעולה בבניית תשתיות ושיקום חברתי.
   • מטרה: חיזוק קשרים קהילתיים והתחלת השיקום הפיזי והחברתי.

4. שלב ההתפכחות (Disillusionment – 3 חודשים עד שנה):

   • מאפיינים: בשלב זה הקשיים מצטברים, ואנשים מתחילים להבין שהשיקום ייקח יותר זמן מהצפוי. תחושות של תסכול, עייפות נפשית, ולעיתים גם כעס כלפי המצב והמערכות התומכות הופכות נפוצות יותר.
   • מטרה: שלב זה הוא קריטי משום שבו נקבע האם המתח המתמשך יהפוך למצב כרוני, או שניתן יהיה להניע תהליך של ריפוי ושיקום. יש צורך בתמיכה רגשית ונוירולוגית על מנת למנוע החרפת תסמינים ולסייע בבניית חוסן נפשי.

5. שלב השיקום (Reconstruction – שנה ומעלה):

   • מאפיינים: תהליך שיקום ארוך טווח בו הקהילה נבנית מחדש מבחינה פיזית, חברתית ורגשית.
   • מטרה: חיזוק חוסן קהילתי ויכולת להתמודד עם אתגרים עתידיים.